אונליפאנס הפכה בתקופת הקורונה לאחד השמות המזוהים ביותר עם תעשיית התוכן למבוגרים ברשת. בזמן שמיליוני אנשים היו סגורים בבית, יוצרים ויוצרות יכלו למכור תוכן ישירות למנויים, בלי אולפנים, בלי מפרסמים ובלי התלות הרגילה ברשתות החברתיות. עבור חלקם זו הייתה הכנסה צדדית. עבור אחרים - עסק של ממש. לפי טיגן בארנס, מיוצרות התוכן המוכרות בבריטניה, התנאים שהפכו את האתר להצלחה כבר לא קיימים באותה צורה. בטור אישי שפרסמה היא טענה שאונליפאנס נשחקת בגלל תחרות עצומה, הצפה של תוכן, סוכנויות שמנהלות עמודים במקום היוצרות עצמן, ועובדים חיצוניים שמנהלים שיחות עם מנויים כאילו היו האדם שאחריו הם עוקבים. בארנס מזכירה שב-2020, כשהעולם היה סגור בבתים, התשלום החודשי לאתר נראה לרבים כמו הוצאה קטנה יחסית. לדבריה, מנוי של 15 ליש"ט בחודש (כ-72 שקלים), ליוצרת תוכן מקומית או לדמות מוכרת מהרשת לא הרגיש כמו הוצאה כבדה במיוחד. אבל כשהסגרים נגמרו והחיים חזרו למסלולם, גם היחס של הקהל השתנה.