פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: המשך ישיר לפרק על כוחה של מילה, דרך אחד הסיפורים המסקרנים ביותר בספר יהושע - סיפור הגבעונים. לכאורה מדובר בסיפור קצר על עם שהצליח להערים על בני ישראל ולכרות איתם ברית במרמה. אבל האם זה באמת כל הסיפור?מדוע יהושע ובני ישראל אינם מבטלים את ההסכם גם אחרי שהתרמית נחשפת? מה ההבדל בין ברית לשבועה, ומדוע דווקא ההבחנה הזו עומדת במרכז הסיפור? האם שתי ההתחייבויות הללו נתפסו באותו אופן בעולם המקרא, או שלכל אחת מהן היה כוח ומשמעות שונים? ומה אפשר ללמוד מכך על הדרך שבה אנשי העולם העתיק הבינו התחייבויות, הסכמים וכוחה של מילה?בהמשך נבחן את סיפור הגבעונים בקריאה צמודה ונגלה שורה של קשיים ספרותיים: דיאלוגים שאינם מתיישבים זה עם זה, כפילויות, שאלות שנשאלות פעמיים ועונשים שניתנים פעמיים. האם מדובר בסיפור אחד, או בכמה שכבות שנערכו יחד לאורך השנים? כיצד מזהים את הרובד הקדום ואת התוספות המאוחרות, ומה מלמדת אותנו הקריאה הזו על התפתחותו של ספר יהושע ועל דרכי העריכה של המקרא?לבסוף נחזור אל השאלה שמלווה את הפרק כולו: מה מעניק למילים את כוחן המחייב? דרך סיפור הגבעונים נבחן כיצד בריתות ושבועות ממשיכות לחייב גם כשהן נולדו מתוך הטעיה, ומדוע בעולם המקרא עצם אמירת המילים יצרה מציאות שלא תמיד ניתן היה לבטל.האזנה ונדירה נעימות,