יצחק סילברס, חברו של עמיחי, נפרד ממנו בדברים כואבים וסיפר על החברות הקרובה ביניהם. "כמה דברים טובים אני יכול לספר עליך, אבל אי אפשר", אמר. הוא נזכר כיצד עמיחי השתלב במהירות ביישוב ובהמשך היה זה שקיבל אותו לחברה החדשה: "הכנסת אותי והכרת לי את כל החברים ואת המורים. איך ידעת להקשיב לי". סילברס סיפר על הנחישות, השמחה והנתינה שאפיינו את חברו: "איזה עמוד שדרה היה לך. לא נכנעת. היית מחייך ואומר: 'אל תדאג, הכול טוב'". הוא חתם בזיכרון מהתקופה הקשה של המלחמה: "כל פעם שהיה משעמם במלחמה חיפשת איפה להתנדב. איזו שמחה הייתה לך".