כשארצות הברית סגרה את השמיים ב-11 בספטמבר, אלפי נוסעים מבוהלים מצאו את עצמם בעיירה קנדית קטנה. במשך חמישה ימים זרים הפכו למשפחה, אהבה נולדה וחברות נרקמה מתוך אובדן. 25 שנה אחרי, המתיחות בין המדינות מטילה צל גם על הזיכרון ההוא. בבוקר 11 בספטמבר, לפני 25 שנים, נסגר המרחב האווירי של ארצות הברית, ומאות מטוסים שהיו בדרכם למדינה נאלצו לשנות מסלול. עשרות מהם הופנו לניופאונדלנד שבקנדה, במסגרת מבצע שזכה לכינוי "סרט צהוב". על המטוסים ישבו אלפי נוסעים מבוהלים, שאת החדשות על המתרחש בארצות הברית קיבלו בהודעות מקוטעות מהטייסים ובשמועות שעברו בין המושבים. 38 מהמטוסים נחתו בשדה התעופה של גאנדר, עיירה קטנה בניופאונדלנד. בתוך שעות הגיעו אליה כמעט 7,000 בני אדם - יותר ממחצית ממספר תושביה. המטוסים נשארו על המסלול במשך שעות, ובחלק מהמקרים כמעט יממה, לפני שהנוסעים הורשו לרדת. בינתיים מיהרו התושבים להתכונן: בתי ספר, כנסיות ואולמות ציבוריים הפכו למקומות לינה, מיטות שדה הוצבו זו לצד זו, ותושבים הגיעו עם מזון, בגדים, שמיכות ומוצרי היגיינה. "הייתה לנו תוכנית חירום למקרה של אסון תעופה", סיפר פרסי פארוול, כיום ראש עיריית גאנדר. "אבל מעולם לא התכוננו למצב שבו 7,000 בני אדם בריאים מגיעים אלינו מכל קצוות העולם, רעבים, מפוחדים ועייפים".