הגעתי ליד השמונה (כן, יש יישוב כזה בהרי יהודה) בשביל לאכול, אבל אחרי יומיים במקום הפשוט מקסים הזה הבנתי שמשהו שם לא מסתדר: איך יכול להיות שמקום כל כך קרוב לירושלים מרגיש כאילו מישהו החביא אותו מהעולם? אולי זו הקהילה המרתקת שחיה כאן, אולי האווירה ואולי פשוט העובדה שיש בישראל עוד מקומות שלא צריכים להתאמץ יותר מדי כדי להרשים - הם פשוט עושים את שלהם, בקצב שלהם, ונותנים לך לגלות אותם לבד. בגובה של כ-700 מטרים שוכן לו אחד הישובים היותר יוצאי דופן בישראל. הוא הוקם בסוף שנות ה-60 על ידי קבוצה של פינים נוצרים שביקשו לקחת חלק במפעל הציוני. הם פנו למשרד הפנים וביקשו להקים יישוב, אבל בתחילה נענו בשלילה. הפינים, שלא ממש התרשמו מהבירוקרטיה הישראלית, חיכו בנווה אילן. במשך כשנתיים הם חיו באוהלים ובתנאים של מעברה, עלו לגבעה הסמוכה והתפללו שמשהו יקרה. אחרי שנתיים, בשנת 1971, ראש הממשלה גולדה מאיר אישרה להם להקים את היישוב, בתנאי שהקרקע לא תהיה שלהם ושהם לא יקבלו תמיכה מהמדינה. הם הסכימו. מכרו את מה שהיה להם בפינלנד ועלו לכאן.