בן גביר הוא הילד הרע של הקואליציה. אף אחד לא מתעסק איתו - והוא, מצידו, באמנות ששמורה רק לו, ממשיך להביא את ה"גוש" לקצה גבול יכולת ההכלה - אבל נזהר לא לחצות אותו. הוא מפלרטט עם מצביעי הליכוד, ש"ס וגם יהדות התורה. לאורך כל הקדנציה הוא מסתער על הפריפריה; רק אתמול ניחם את אלי ישי, הנמסיס של דרעי, אחרי שכבר הזמין אותו ליום ההולדת המתוקשר. בעוצמה יהודית מאמינים שביום שאחרי נתניהו הם יהפכו למפלגה המשמעותית בימין, ובזמן שהח"כים החרדים ספונים בוועדת החוץ והביטחון, הוא מחבק חזק-חזק את החברה החרדית. ובתוך כל זה, הוא גם היחיד שמצליח להיות לא מזוהה עם הפטור מגיוס. שותפו הטכני לשעבר - ואולי שוב בעתיד הקרוב, סמוטריץ' - הוא אחד הנפגעים הישירים מהסיפור הזה. בזמן שנתניהו ודרעי מתחזקים את התדמית הביטחונית, בן גביר יורד לשטח, נפגש פנים אל פנים עם המצביעים, מטריל את המערכת וצובר קולות. לזכות היועמ"שית ייאמר שהיא לא מפספסת הזדמנויות "לעזור" לו לאורך כהונתו כשר. אין ספק שבמערכת חשים מאוימים ממנו, אבל איזה ראש מפלגה יתקוף את האיש שהבייס שלו כל כך אוהב? אלא שכולם אורבים לו בפינה ומחכים לטעות אחת יותר מדי. ואז היא הגיעה. והוא חטף, ובגדול. לא רק תגמול על המקרה הזה, אלא חשבון מצטבר של קדנציה שלמה. לרגע אחד, הצליחו לגרום לפיל בחנות החרסינה להבין שלא תמיד אפשר להמשיך לשבור את הכלים.