בשנה הראשונה עוד ניסיתי להבין איך נושמים בתוך האסון. בשנה השנייה התחלתי להבין את גודל החלל שנשאר. השנה אני מרגיש גם את הפחד מהמרחק: שהחיים ימשיכו, שהכותרות יתחלפו, שהשמות יהפכו למספרים